מבוא לאינטליגנציה רגשית להורים

אינטליגנציה רגשית היא המונח החם של השנים האחרונות. ככזה, הוא מאייש סדנאות, הרצאות, ספרים המונחים על המדף אי שם בין פסיכולוגיה לניו אייג', כתבות והבטחות למיניהן ניתנות בשמה. ריבוי זה יצר תפיסה פופוליסטית של המושג ורבים מתייחסים אליה כאל "האופנה החדשה" ושואלים אם היא עדיין באופנה או מה מחליף אותה. לעיתים היא נתפסת כמשהו רגשי (במלעייל) של בנות או נוסחת "קסם" בנוסח 'הנזיר שמכר את הטרנטה'. אז זהו – שלא ולא!

 

האינטליגנציה הרגשית היא תחום מדעי ורציני שעוסקים בו טובי המוחות מתחומים שונים. היא מבוססת מחקרית, מוטמעת בטובות מהמערכות העסקיות בעולם והיא כאן כדי להישָאֵר.

 

האינטליגנציה הרגשית היא מונח חדש למשהו שתמיד היה כאן. מימים ימימה, ידעו אנשים על קיומו וחלקו של הרגש בחיי האדם, התייחסו אליו, כתבו עליו שירים וסיפורים וחקרו אותו.

אם כך, מה התחדש כשעברנו מ- "עולם הרגש" ל- "אינטליגנציה רגשית"? המושג התפתח – לא מדובר עוד ברגש בלבד אלא בתרומת הרגש לתהליכי חשיבה ובעיקר לניהול רגשי "נכון". כלומר, ניהול רגשי שמסייע לנו להשיג את מטרותינו לעומת רגש ששולט בנו.

הדברים החדשים והמרכזיים הם – הקשר וההשפעה ההדדית שבין הרגש והחשיבה, המרכזיות הניתנת לרגש ולתרומתו לתהליכי חשיבה, קבלת חלטות ומנהיגות.

בעיקר, חשוב להזכיר את הלגיטימיות הניתנת לרגש, גם במערכות שנתפסו כשכלתניות לגמרי עד כה – עולם העסקים. מתוך כך, הטיפול וההתייחסות לנושא הרגשות והשפעתם על חיינו ותפקודנו הפך למובנה, מחקרי ושיטתי.

לקריאה נוספת אודות אינטליגנציה רגשית ←

 

האינטליגנציה הרגשית נוגעת לכל התנהלות, התנהגות, החלטה, מחשבה וביצוע שלנו - בעבודה, במערכות יחסים ובהורות. כפי שהיא משפיעה עלינו, היא משפיעה גם על ילדינו ועל איכות חייהם. לכן, חשוב להכירה ולהתייחס אליה, לבחון את מקומה בחיינו ולטפח אותה.

לאינטליגנציה הרגשית הגדרות רבות ואחת המרכזיות שלה היא "אוסף של יכולות המשפיעות על היכולת הכללית להתמודד בהצלחה עם לחצים, אתגרים והזדמנויות שמזמנים החיים". 

המושג אינטליגנציה רגשית נטבע לראשונה על ידי החוקרים סלוביי ומאייר, אך הוא מזוהה בעיקר עם ספרו רב המכר של דניאל גולמן.

המושג אומץ בחום ובהתלהבות רבים וחדר למגוון תחומים, ביניהם המגזר העסקי, הטיפולי ומערכות חינוכיות.

הוא התקבל בהתלהבות כה רבה, כי הוא היה בדיוק הדבר החסר - הדבר החמקמק הזה שכולנו ידענו שהוא קיים אבל לא ידענו איך לקרוא לו ואיך הוא פועל ובעיקר, מה לעשות איתו.

 

אינטליגנציה רגשית קשורה קשר הדוק למושג הצלחה:

הצלחה, הגדרתה במובן הרחב היא "היכולת להציב לעצמינו מטרה, לפעול להשגתה, להצליח להשיג אותה ולהרגיש טוב עם עצמינו אחרי שהגענו אליה".

הצלחה יכולה להיות בכל תחום שנבחר – אם נבחר להיות מנכ"ל של חברה גדולה או לנהל בית לתפארת ולגדל את ילדינו, לפתוח בית קפה או לעסוק ברכיבה על אופני שטח. ולא לשכוח – שנרגיש טוב עם עצמנו. ומי מאתנו אינו רוצה להצליח? ושהילדים שלו יצליחו?

חישבו על המחזור שלהם בביה"ס, כשאתם הייתם תלמידים. זוכרים את התלמיד המצטיין, זה שקיבל תמיד מאיות והיה חביב המורים? מה איתו עכשיו? ומיהו זה שהכי הצליח בחיים או בקריירה? איזה תלמיד הוא היה?

ראובן בר-און, אחד החוקרים המובילים בתחום (וישראלי משלנו) העלה כבר לפני כמעט שני עשורים, שלוש שאלות מרכזיות: למה תלמידים מצטיינים לא בהכרח מצליחים בהמשך דרכם? למה מצליחים אלו שלא בהכרח היו המצטיינים בביה"ס? ולמה יש אנשים מאושרים בחייהם יותר ואחרים, פחות?

התשובה נמצאה באוסף יכולות רגשיות חברתיות שנקראו בשם "אינטליגנציה רגשית". היא עוסקת בקשר ובתרומה ההדדית של החשיבה והרגש, השימוש ברגש לעזרת החשיבה ובחשיבה לעזרת הרגש. כשאנחנו יודעים מה אנחנו מרגישים, מה המידע שהרגש תורם לנו לצורך קבלת החלטה?

כשאנו יודעים לנהל את עולמנו הרגשי ואת מערכות היחסים שלנו, כשאנו יודעים מה מלחיץ אותנו (או תוקע אותנו) ומה לעשות בעניין – הרי שנפעל טוב ונכון יותר, עבור עצמנו ועבור הסובבים אותנו.
השם אינטליגנציה רגשית נבחר כדי להדגיש את חשיבות המימד הזה בתוכנו ולערער את ההגמוניה של האינטליגנציה הקוגניטיבית ששלטה עד כה ביד רמה בחיינו.
כי הרי מה למדנו כל השנים בבית הספר? על-פי מה עברנו מכיתה לכיתה? התקבלנו ללימודים גבוהים? ולעבודה? – על-פי היכולות הלימודיות שלנו. ונחשו מה? בדיוק היכולות האלה נמצאו כמנבאים נמוכים מאוד (%20) של הצלחה בחיים.
לעומת זאת – היכולות הקשורות לאינטליגנציה הרגשית משפיעות (ויכולות לנבא) עד ל- %70 מהצלחתנו העתידית.
אנשים רבים, למרות היותם משכילים ובעלי תארים, "נופלים" על התחומים ה"רכים" של מוטיבציה, יחסי אנוש, יכולת הנעה, עמידה בלחצים, גמישות, אסרטיביות ויכולות אחרות, שקשורות כולן לתחום האינטליגנציה הרגשית.
השימוש במושג "אינטליגנציה" בהקשר זה, מגיע לה ביושר, שכן האינטליגנציה הרגשית עמדה בכל הקריטריונים המחמירים והמחקריים הנדרשים כדי להחשב לאינטליגנציה. 
החלק הטוב ביותר בסיפור הוא שבניגוד ל- IQ (אינטליגנציה קוגניטיבית) שנותרת קבועה אחרי גיל מסוים, האינטליגנציה הרגשית ניתנת לפיתוח וללמידה בכל גיל.

ומה עושים עם זה? וכיצד לפתח אותה אצלנו? והכי טוב, אצל ילדינו? המענה לשאלות אלו מופיע במאמרים הבאים.