מדוע גם לכם לא תהיה עבודה בעוד חמש שנים

פורסם בעיתון כלכליסט, מדור קריירה, 08/12/2014

← לגירסת המאמר בכלכליסט

 

חשבתם שאם יהיה לכם תואר תסתדרו בחיים

לא סימנתם יעדים להתקדמות בשנים הבאות או שאתם עוסקים במקצוע שאתם לא אוהבים -

הגורמים שעלולים לסיים לכם את הקריירה

 

מאמרים רבים נכתבו בשנתיים האחרונות על מחסור הקיים כיום בשוק העבודה, ברוב המקצועות – מחסור במנהלים ועובדים שיש להם את סט היכולות העדכני אשר הנהלות בכירות זקוקות לו להשגת היעדים העסקיים שלהן. אך פחות נכתב על העובדה שחלק לא מבוטל מן המנהלים והעובדים הקיימים בארגונים, אינם מתאימים עוד לדרישות של שוק העבודה העכשווי ויתקשו לשרוד בו.

מבין הגורמים השונים שמשנים את שוק העבודה, ישנם שלושה בולטים:

  • מכללות רבות מציעות תארים אטרקטיביים לכאורה והדור הצעיר לומד הרבה יותר מהדורות שקדמו לו. הדבר מוביל לכך שברוב המקצועות יש כבר עודף של עובדים ומנהלים וכתוצאה, סט היכולות העדכני כולל יותר מאשר ידע מקצועי, אשר אינו מהווה עוד יתרון.
  • ברוב הענפים גוברת התחרותיות. על מנת לשרוד, התייעלות מתמדת באמצעות צמצומי הוצאות דרמטיים הינו כורח עבור רוב הארגונים. בענפים רבים, המשאב האנושי הינו המשאב היקר ביותר, אנשים הם ההוצאה הגדולה ביותר. על מנת לעמוד ביעדי צמיחה ורווח, ארגונים ייפרדו מעובדים רבים אשר נחשבו בעבר ל- "מתאימים" ו- "אפקטיביים".
  • הטכנולוגיה משנה את חוקי המשחק אנשי מקצוע רבים (כגון זבנים, מתווכים, סוכני ביטוח, רואי חשבון ועורכי דין) יהיו בסיכון גבוה עקב שינויים דרמטיים שיחולו במקצועות שלהם.

 

גם מנהלים מוכשרים אינם יכולים עוד לנוח על זרי הדפנה. אם בעבר היה מבקש המנכ"ל מהיועץ המלווה אותו לשכנע מנהלים אלו להשתלב בתהליכי הדרכה ופיתוח, הרי שכיום התפתחה דינמיקה תובענית של דרישה להתפתחות אישית מתמדת. במציאות הגועשת של תחרות ושינויים אשר מאפיינת את העולם העסקי בימינו, אמירתם של רוב המנכ"לים דומה: "אם הוא לא חלק מהפתרון, אזי הוא חלק מהבעיה".

בעולם בו ארגונים נדרשים בעקביות להתייעל, מנהלים שאינם מספקים דבר מעבר ליכולתם המקצועית יגלו שמשרתם בסכנה. והדבר בולט עוד יותר כשמדובר במנהלים או בעובדים זוטרים יותר, אשר הצעת הערך שלהם לארגון אינה גבוהה.

 

אם כך...,
מהם הגורמים לכך שגם אתה תמצא את עצמך בעוד חמש שנים ללא הצעת ערך ומחוץ למעגל העבודה?
(ואם עברת את גיל הארבעים, הסבירות לכך היא כפולה)
  • לא קראת את המפה החדשה ולא הבנת שיכולות מקצועיות הן תנאי הכרחי להצלחה אבל בהחלט לא תנאי מספיק. המשכת להאמין שאם היית מוערך לפני עשר שנים כאיש מקצוע מהשורה הראשונה, עדיין יש לך את זה.
  • אתה לא מאמין שאנשים יכולים להתפתח ולהשתנות ולרכוש מיומנויות חדשות. למרות שאתה ער לכך שהעולם הארגוני השתנה (וכך גם כל התהליכים הארגוניים), אתה עדיין מאמין שאנשים לא משתנים. אתה בעל דפוס חשיבה ("מיינדסט") שנקרא דפוס חשיבה מקובע –"מיינדסט של הישארות במקום". אתה מאמין ש- "מה שלא שבור, לא צריך לתקן". אתה לא בנוי ליצור מציאות חדשה, לפרוץ גבולות ולחשוב מחוץ לקופסא.
  • זלזלת בכל מי שפנה אליך ממחלקת משאבי אנוש ובכל יועץ ארגוני, אשר ניסו להסביר לך מה עליך לעשות כדי להצליח יותר. הסברת לעצמך שמדובר באנשי מקצוע שמחפשים לעצמם פרנסה קלה ושאם היה להם יותר כשרון, הם היו מרוויחים כסף בדרך מכובדת יותר.
  • האמנת להורים שלך שאמרו לך שאם רק יהיה לך תואר אקדמי טוב, החיים הכלכליים שלך יהיו טובים. זה היה נכון בתקופה שבה הם עצמם השתלבו בשוק העבודה. אבל, כיום, אנו חיים בעידן שיש בו יותר אנשי מקצוע ממה שהשוק זקוק לו, ברוב המקצועות. ולכן, התואר האקדמי הינו אמנם תנאי ראשוני והכרחי לכך שמישהו יעיין בקורות החיים שלך, אבל עדיין לא תנאי מספק להמשך...
  • אתה עוסק במקצוע שאתה לא ממש אוהב ולכן, כמו לשמונים אחוז מהעובדים, אין בך תשוקה והתלהבות למקצוע שלך. אתה בא בבוקר לעבודה בלב כבד, מחכה לסוף היום בו תוכל ללכת הביתה – וכולם מרגישים את זה.
  • אתה מגיע לעבודה, עושה את המינימום הנדרש עבור הארגון ולקוחותיו וחושב לעצמך "עבור הכסף שמשלמים לי, שיגידו תודה שאני בכלל מגיע בבוקר...". אבל אתה לא מבין שמישהו כבר סימן אותך כמנהל (או כעובד) עם הצעת ערך נמוכה לארגון ומתכנן להפרד ממך ברגע שרק יוכל.
  • לא פינית זמן לפיתוח אישי, כי אתה הרי כל כך עסוק בשוטף. לא בנית תכנית פעולה ולא סימנת לך יעדים להתקדמות בשנים הבאות. אינך יודע כיצד להשתמש בכל משאבי הארגון כדי להתפתח. חוץ מזה, חשבת שבארגון מצליח כמו שלך בטח מישהו ממשאבי אנוש או הדרכה היה בונה לך תכנית כזו, אם היה חושב שזה חשוב.
  • זה זמן רב שאנו הופכים לעולם גלובלי שדורש שימוש בדפוס חשיבה (מיינדסט) גלובלי וטכנולוגיות מתקדמות. אבל, המשכת לחשוב שאם תעשה את מה שעשית עד כה – תמשיך להצליח ולהתקדם. לא חשבת חשיבה גלובלית ולא הבנת לאן המקצוע שלך הולך. המפה המנטלית שלך דחתה כל נורה אדומה שנדלקה כסימן לכך שעליך לפעול אחרת בכדי להמשיך להצליח.
  • למעשה, במקום להיות חלק מהפתרון, הפכת את עצמך לחלק מהבעיה – בהתנגדויותיך לשינויים ובכך שלא הפנמת שאין ברירה וכל הארגונים (ועובדיהם) יצטרכו להשתנות כדי לשרוד ולהצליח עוד הלאה. לא הבנת שהתנגדות לשינויים "כל-כך שייכת למאה ה- 20".
  • גם המאמר הזה נראה לך כמו גיבוב של מציאות חסרת שחר אתה חושב – לי זה אף פעם לא יקרה!!!

 

אז מה אנו חייבים לחשוב ולעשות כדי לשמור על מקום עבודתנו?

להפנים שהעולם השתנה! להפנים שהחוקים שהובילו אותנו עד כה להצלחה אינם מספיקים עוד.

יש להבין שפיתוח הקריירה שלנו חשוב לא פחות מהחסכונות שלנו או הפנסיה שלנו. יש לקחת בעלות על פיתוח הקריירה שלנו ולעמוד על החוקים החדשים במקצוע בו אנו עוסקים. במידת הצורך, יש לשוחח על כך עם מנהלים בכירים, מנהלי HR  ויועצים ארגוניים אשר מדברים את "השפה החדשה".

אנו חייבים להבין שיותר מתמיד אנו חיים כיום בעולם של ערך ולכן עלינו לבחון את הצעת הערך העכשווית שלנו (סט היכולות והמיומנויות בפן המקצועי, העסקי, המנהיגותי והרך) לארגון בו אנו עובדים. באיזו מידה אנו נחשבים כנכס ולא כנטל?

על מנת לעשות זאת יש להסתכל על מי שנחשבים למוכשרים בארגון, בתפקיד הנוכחי שלנו או בתפקיד אליו אנו שואפים, ולנסות לעמוד על הגישה וסט היכולות שלהם. בהתאמה, עלינו להציב לעצמנו יעדים אישיים לשיפור הצעת הערך ולבנות תכנית פעולה. תכנית פעולה זו חייבת לכלול אספקטים שונים: יכולות מקצועיות, שפות, טכנולוגיות, חשיבה גלובלית ומרכיבי אינטליגנציה רגשית כגון גמישות, יכולת בין-אישית ופתרון בעיות.

 


 

והכי חשוב –
בכל מצב או שינוי, לדאוג שתמיד נהיה חלק מהפתרון ולא חלק הבעיה!
התנגדות לשינויים כל-כך שייכת למאה ה- 20!